נקדים ונאמר כי השינויים מתייחסים אך ורק לכספים המופקדים בחיסכון הפנסיוני החל מ-1 בינואר 2008. כספים שנצברו בעבר ממשיכים להתנהל על-פי הכללים שהיו נהוגים בעת ההפקדה (שגם הם השתנו לא מעט בשנים האחרונות). מכאן שהתיקון משמעותי יותר עבור חוסכים צעירים שאין להם הרבה צבירה מן העבר ויש לפניהם עוד שנים רבות של חיסכון.
שתי מטרות עיקריות יש לתיקון. האחת היא להבטיח כי בעת היציאה לפנסיה נקבל סכום סביר מדי חודש עד ליום בו נאסף אל אבותינו, ללא קשר לתוחלת החיים הפרטית שלנו, במקום לקבל סכום חד-פעמי שיכול להתמוסס בקלות ולהותיר אותנו ללא מקורות קיום בשנותינו המאוחרות. השנייה היא לבטל את ההבדלים בין מסלולי החיסכון השונים ולקבוע מתכונת אחידה לכל המסלולים.
אז מה היה לנו?
עד סוף שנת 2007 יכולנו לקבל את כספי הפנסיה שלנו בשתי דרכים: סכום חד-פעמי או פנסיה חודשית.
משמעות הסכום החד-פעמי היא פשוטה. בעת היציאה לפנסיה יעמוד לרשותנו בבת-אחת מלוא הסכום אותו חסכנו, בתוספת הרווחים שהצטברו ובניכוי דמי ניהול. המדובר בחיסכון רגיל לכל דבר, למעט ההטבות במס (שנזכיר אותן בהמשך).
הפנסיה החודשית מסובכת קצת יותר. היא מחושבת על פי "מקדם המרה" המביא בחשבון בעיקר את תוחלת החיים הממוצעת בעת היציאה לפנסיה: מחלקים את הסכום שצברנו במספר החודשים הממוצע שנותר לנו לחיות, וזה הסכום שנקבל בכל חודש. אם נלך לעולמנו בדיוק בגיל של תוחלת החיים הממוצעת, לא נרוויח ולא נפסיד - את מה שחסכנו נקבל בחזרה בקיצבאות החודשיות. אם לרוע מזלנו נלך לעולמנו זמן קצר לאחר היציאה לפנסיה, מי שביטח אותנו ירוויח עלינו בגדול - קיבל כסף כל שנות עבודתנו וישלם לנו במשך תקופה קצרה בלבד. אם לעומת זאת נאריך חיים מעבר לממוצע, "נדפוק את המערכת" ונקבל יותר מאשר השקענו.
(כן, נכון, במקרים מסויימים יקירינו ימשיכו לקבל תשלומים חודשיים גם לאחר מותנו - אבל המדובר בביטוח מסוג שונה, ביטוח שאירים, שאמנם מצורף לרוב לביטוח הפנסיוני הרגיל אבל מחושב בנפרד ועלותו מקטינה את הקיצבה החודשית הרגילה העומדת לרשותנו).
את ההחלטה האם לבחור במסלול של סכום חד-פעמי (מסלול הוני) או במסלול של פנסיה חודשית (מסלול קיצבתי) היינו חייבים לרוב לקבל כבר בעת ההצטרפות.
לצורך החיסכון הפנסיוני עמדו לרשותנו שלושה כלים עיקריים (עם חלוקת משנה שלא ניכנס אליה כאן):
• קרנות פנסיה - נועדו בעיקרון לתשלום פנסיה חודשית בעת הפרישה.
• קופות גמל - נועדו בעיקרון לתשלום חד-פעמי בעת הפרישה.
• ביטוחי מנהלים - איפשרו בעת ההצטרפות החלטה על פנסיה חודשית או על תשלום חד-פעמי (עם אפשרות לחסוך בשני המסלולים במקביל) ושילבו גם ביטוחים נוספים.
על-מנת לעודד את החיסכון הפנסיוני הוענקו לנו פטורים שונים או הטבות מסויימות במס, הן בעת החיסכון והן בעת קבלת הכספים. גובה הפטורים וההטבות השתנה בהתאם למסלול החיסכון ובהתאם לשנים בהן נחסכו הכספים.
מה השתנה לאחר תיקון 3?
העלייה בתוחלת החיים הממוצעת, כמו גם העלייה ברמת החיים, גרמו לכך שאנשים רבים "הסתבכו" בעת היציאה לפנסיה. הם הסתנוורו מן הסכום הגדול שעמד פתאום לרשותם, בזבזו אותו באופן לא מושכל ונותרו בשנים מאוחרות יותר ללא מקורות קיום.
תיקון 3 נועד בראש ובראשונה להבטיח שלא נוכל לקבל סכום חד-פעמי כל עוד אין לנו פנסיה חודשית מובטחת בגובה מסויים. במילים אחרות, חסל סדר "בוחטה" - אלא אם חסכנו מספיק כדי להבטיח לעצמנו תחילה פנסיה חודשית סבירה.
התיקון קובע כי את הכספים שנחסוך לפנסיה מינואר 2008 (ושוב - אין המדובר בכספים שנחסכו קודם לכן) נוכל להוציא כסכום חד-פעמי רק אם נוכיח תחילה שיש לנו פנסיה חודשית בגובה של 3870 שקל לפחות (סכום שיעודכן מפעם לפעם).
על-פי מקדמי ההמרה הקיימים כיום, פנסיה חודשית של 3870 ש"ח מחייבת חיסכון מצטבר של קצת פחות מ-800,000 ש"ח. במילים אחרות, 800,000 השקלים הראשונים שחסכנו ישמשו כמקור לפנסיה חודשית, ורק את מה שמעל לזה נוכל לקבל כסכום חד-פעמי בעת הפרישה.
אם נלך חלילה לעולמנו חודש לאחר היציאה לפנסיה, כל אותם 800,000 שקלים "יירדו לטימיון" (אם כי כאמור יקירינו יוכלו להמשיך לקבל תשלומים אם רכשנו במקביל גם ביטוח שאירים). יחד עם זאת, כאמור, אם נאריך חיים, נמשיך לקבל את הפנסיה גם אם הסכום הכולל יהיה גבוה מן הסכום שחסכנו.
חשוב להדגיש כי הפנסיה הבסיסית של 3870 ש"ח אינה חייבת להיות משולמת דווקא מן הכספים שנחסוך משנת 2008 ואילך: אם יש לנו פנסיה חודשית מובטחת (במסלול קיצבתי) משנים קודמות, היא תהווה חלק מאותם 3870 ש"ח.
ומה לגבי מסלולי החיסכון?
תיקון 3 שינה גם באופן מהותי את מסלולי החיסכון לפנסיה והפך אותם לפשוטים ואחידים יותר.
שלושת המסלולים שהכרנו - קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים - חדלו למעשה להתקיים מאז 1 בינואר 2008 (אם כי הם ממשיכים לנהל את הכספים שהופקדו בהם בעבר). במקום זאת אוחדו כל שלושת המסלולים לקבוצה אחת הנקראת "קופות גמל לקיצבה".
יחד עם זאת, כיוון שלא כל הגופים ערוכים ומסוגלים לשלם פנסיה חודשית, נקבע כי קופות הגמל לקיצבה תחולקנה לשתי קבוצות משנה:
• "קופות גמל משלמות לקיצבה" - חיסכון בקופות מסוג זה יקנה לכם פנסיה חודשית כאמור בחוק, כאשר את הסכום שנותר מעבר לפנסיה המינימלית תוכלו לקבל כתשלום חד-פעמי אם תרצו בכך.
• "קופות גמל שאינן משלמות לקיצבה" - חיסכון בקופות מסוג זה לא יאפשר לכם לקבל פנסיה חודשית. משום כך, בעת היציאה לפנסיה (או מוקדם יותר, אם תרצו) תאלצו להעביר את הכספים - לפחות את הסכום החייב על-פי החוק לשמש לקיצבה חודשית - לקופת גמל אחרת מן הסוג המשלם לקיצבה.
האם פירוש הדבר שכדאי להפסיק לחסוך בקופות גמל שאינן משלמות לקיצבה? לא בהכרח. העברת הכספים לקופת גמל משלמת היא תהליך פשוט שאינו כרוך בהפסד. בהחלט ניתן להמשיך לחסוך בקופה שאינה משלמת לקיצבה, אם הרווחים שהיא מניבה גבוהים יותר מאלה של קופה משלמת, ולבצע את ההעברה רק בעת היציאה לפנסיה.
עם ביטול האבחנה בין קרנות פנסיה, קופות גמל וביטוחי מנהלים בוטלו גם הבדלי המיסוי בין המסלולים השונים, הן בעת ההפקדה והן בעת הפידיון, והמיסוי אינו מהווה כיום שיקול בקבלת ההחלטה על מסלול החיסכון.
חשוב לציין שתיקון 3 התייחס גם לתחומים נוספים, ושני הדברים שהובאו כאן - הפנסיה המינימלית של 3870 ש"ח ואיחוד מסלולי החיסכון - הם העיקריים אך לא היחידים.
אז מה צריך לעשות?
פשוט מאוד. להתייעץ, ובעיקר לעקוב.
תיקון 3 קבע מסגרות ברורות לגבי צורת החיסכון הפנסיוני וייעוד הכספים. יחד עם זאת, גופי החיסכון הפנסיוני הקיימים - שהגדרת הפעילות שלהם השתנתה בעקבות התיקון - עדיין לא התאימו את עצמם באופן מלא לשינויים.
אין צורך להיכנס ללחץ. נכון, מהיום נוכל לחסוך ל"בוחטה" רק לאחר שחסכנו סכום לא מבוטל לצורך פנסיה חודשית. נכון, ייתכן שבעת היציאה לפנסיה נאלץ להעביר את הכספים שחסכנו (כולם או חלקם) לקופה אחרת. אך חשוב להבין כי מטרת התיקון לא היתה לדפוק אותנו אלא להבטיח לנו מקור הכנסה קבוע גם כאשר תוחלת החיים שלנו הולכת וגדלה, ובמקביל להבטיח את חוסנם של מוסדות החיסכון הפנסיוני ואת יכולתם לעמוד בתשלומים.
מעקב מושכל וייעוץ מתאים יסייעו לנו להבטיח לעצמנו רמת חיים טובה ואחידה גם לאחר יציאתנו לפנסיה.
